רש"י על זבחים ק״ג

1 מתני' כל שלא זכה המזבח בבשרה - כגון שאירע בה פסול קודם זריקה דלא היתה לה שעת היתר למזבח:

2 עורה לכהנים - מקראי איתרבאי בברייתא בגמרא:

3 ואחד עולת האשה - דאיתרבאי נמי מקרא:

4 עורות קדשי קדשים - חטאות ואשמות לכהנים כדמפרש טעמא ואזיל:

5 אין המזבח מוכיח - כלומר ואין לך לומר מזבח יוכיח שזכה בבשר העולה ולא זכה בעורה ואף אתה אל תתמה בקדשי קדשים שאע"פ שזכו כהנים בבשרן לא יזכו בעורן אין זו הוכחה שאין למזבח עור בכל מקום אבל לכהנים מצינו שזכו בעור העולה וקל וחומר שיזכו בעורות קדשי קדשים:

6 גמ' פרט לעולת הקדש - לקמיה מפרש לה:

7 פרט לעולת גרים - לקמיה פריך אטו גר לאו איש הוא:

8 מן המותרות - דכל אשמות של רעייה כגון תמורת אשם ואשם שמתו בעליו ושכיפרו בעליו באחר דקיימא לן ירעו וימכרו ויפלו דמיהן לנדבה והוא עולת קיץ המזבח דלאו עולת איש הוא אלא נדבת צבור היא ונסכיה משל צבור ואין בעליו סומך עליה ואינו שוחטה כדתנן בתמורה דף כ::

9 הניחא כו' - פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן היא בתמורה שם:

10 לנדבת צבור - לקיץ המזבח:

11 לנדבת יחיד - בעליו של אשם שניתותר הוא עצמו מביא עולה בדמיו והוא סומך עליה ושוחטה ונסכיה קריבין משלו:

12 כדאמר רבא - יומא דף לד. גבי וערך עליה העולה דילפינן מינה מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה וגו' ואמרינן מאי תלמודא ואמר רבא העולה משמע העולה ראשונה האמורה בסדר קרבנות היום הכא נמי עור העולה כתיב העולה ראשונה שהופרשה מתחילה לשם עולה ולא הבאה ממותר אשם וממותר חטאת ולקמיה פריך והא קי"ל עורה לכהנים ממדרש יהוידע הכהן:

13 פרט למתפיס עולתו לבדק הבית - שאין עורה לכהנים:

14 ולא מיבעיא וכו' - בפ' בתרא דתמורה דף לב: דקאמר עולא המתפיס עולה לבדק הבית אין בה אלא עיכוב גיזברים בלבד ומותבינן לעולא המתפיס עולה לבדק הבית אסור לשוחטה עד שתפדה ומשני עולא האי דמצריך ליה פדיה מדרבנן מכלל מאן דמותיב בעי למימר דאורייתא ולענין עורה לא מיבעיא למ"ד מדאורייתא תפסה בה קדושת בדק הבית דאין עורה לכהנים אם שחטה עד שלא נפדית דלאו עולת איש הוא אלא עולת הקדש:

15 אלא אפי' למ"ד - מדרבנן בעלמא אבל מדאורייתא לא הני מילי דמדאורייתא לא בשר דשל מזבח הוא ואין קדושה חלה עליו שאינו שלו על פיו אבל עור דלאו ממון מזבח הוא וכהנים אכתי לא זכו ביה תפוס:

16 כמאן כרבי יהודה - לקמן מייתי לה דאמר אין עורה לכהנים:

17 הא הדר ביה - דקאמרי ליה אם כן בטלת מדרשו של יהוידע הכהן ולא אהדר להו מידי:

18 ששה לנדבה - בי"ג שופרות שהיו במקדש קמיירי דכתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין קינין וגוזלי עולה עצים ולבונה וזהב לכפרת וששה לנדבה ומפרש מאי ניהו ששה לנדבה:

19 ה"ג ששה לנדבה לעולה הבאה מן המותרות שאין הכהנים זכאין בעורה:

20 אשם לה' - אי אפשר אשם לה' שכבר נאמר אשם לכהן כחטאת כאשם תורה אחת להם וגו' הא כיצד כל דבר הבא ממותר חטאת כגון מפריש מעות לחטאתו וניתותר מהן וממותר אשמות כגון הנך דאזלי לראייה דקיימא לן תמורה דף יח. כל שבחטאת מתה באשם רועה:

21 ילקח בהן כו' - נמצאו שני כתובים מקויימין אשם לה' בשר לעולה ואשם לכהן העור והיינו דכתיב כסף אשם וכסף חטאות לא יובא וגו':

22 אלא מר במאי מוקי לה - להא דתני לעיל פרט לעולת הקדש:

23 וכרבי יהושע - דאמר זכרים עצמן יקרבו עולות והך עולת הקדש היא וכדמסיים ואזיל דכי א"ר יהושע דחייל שם מזבח עלייהו מעיקרא אמאי דחזי למזבח קאמר אבל בעור מודה דחייל עלה קדושת בדק הבית:

24 המקדיש נכסיו - לבדק הבית:

25 הראויות למזבח - תמימים:

26 זכרים ימכרו לצרכי עולות כו' - דקי"ל בתמורה דף לג: המתפיס תמימים לבדק הבית כשהן נפדין אינן נפדין אלא למזבח שכל הראוי למזבח אינו יוצא מידי מזבח לעולם:

27 זכרים עצמן יקרבו עולות - לשם אותו האיש דקסבר אדם חולק הקדישו ואע"ג דמקדיש סתמא דעתיה הוה להקריב למזבח הראוי לו:

28 ונקבות ימכרו כו' - אבל הן עצמן לא יקרבו שלמים עד שימכרו דכיון דמקדיש סתמא הכל הקדיש הראוי למזבח דומיא דבדק הבית שכולו קדוש הלכך לדמי עולה אקדשינהו ובהך עולה דרבי יהושע זכרים הקריבים עולות קא"ר יהודה לעיל פרט לעולת הקדש:

29 ואפי' לרבי יהושע - כלומר ואע"ג דאמר ר' יהושע אדם חולק הקדישו הראוי למזבח למזבח ושאינו ראוי למזבח יהא לבדק הבית לא שיהו כשאר קדשי מזבח שעורותיהן לכהנים דמודה הוא שהעור נתפס לבדק הבית כשאר נכסים שלו:

30 ואין לו יורשין - דאין לה בעלים:

31 ה"ג עולת איש אין לי אלא עולת איש עולת נשים ועבדים מנין ת"ל כו':

32 העולה - קרא יתירא הוא דלא איצטריך למכתב אלא העור לכהן אלא לרבות בא:

33 הואיל ולא עלתה לבעלים - ואף על פי שהיא כשרה לא יזכו בעורה:

34 אשר הקריב - כל הקרבנות במשמע:

35 שזכה בבשר - באימורים:

36 שכן לא זכה במקצת - עורות שלא מצינו עור למזבח תאמר בכהנים שזכו במקצת בעור העולה:

37 כל עצמו כו' - אין לנו להביא ראיה לשאר עורות מעולה שפרט בה הכתוב לבדה מפני שלא הוצרכנו ללמוד על שאר עורות מה תהא עליהן אלא על של עולה בלבד:

38 ועורותיהן עמהן - כדכתיב ואת הפר ואת עורו וגו':

39 רצו מפשיטין - שהרי לא הצריכו להפשיט ונתנו לכהן כמות שהן כדכתיב כחטאת כאשם תורה אחת וגו':

40 נאמר בה והפשיט - והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמור מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו זה דבהדיא פרט לך הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך העור עמהן:

41 לו יהיה - רישיה דקרא המקריב את עולת איש ועליה קאי לו יהיה:

42 פרט לאונן כו' - דלא חזי להקרבה:

43 שיכול לא יזכו בבשר - כלומר אע"פ שנתמעטו מלחלוק בבשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:

44 שיכול לא יזכו בבשר - מפני שהוא ראוי לאכילה והן אינן ראוים לאכילת היום:

45 מדינא - כי היכי דנפקא ליה לרבי ישמעאל ולמה לי קרא לעורות קדשי קדשים:

46 אשר הקריב - דיליף ת"ק מיניה עורות קדשי קדשים מאי עביד ליה:

47 תיפוק ליה מלו יהיה - כדנפקא ליה לרבי:

48 רבי ישמעאל לטעמיה - דדריש לו יהיה לדרשא אחריתי:

49 קרא יתירא הוא - דמצי למכתב עור העולה אשר הקריב לכהן ולשתוק:

50 מתני' אין עורותיהן לכהנים - אלא נשרפים עם עורן:

51 לא ראיתי עור יוצא לשריפה - משהופשט הכי מפרש לה בגמרא:

52 ונמצא טריפה - ואפילו שפסול זה היה בו קודם הפשט הואיל ולא ניכר עד לאחר הפשט יאותו הכהנים בעורו:

53 אין לא ראיתי ראיה - שמא לא אירע בימיו שימצא טריפה אחר הפשט ואם אירע ושרפוה הוא לא ראה:

54 אלא יצא לבית השריפה - הואיל וקודם הפשט הוה ביה:

55 גמ' ה"ג בגמ' כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה ואע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ול"ג כל שאין לו בבשר דההיא מאי בעיא לענין דם מרצה על העור הא ההיא בכהן טמא קאמר אלא רישיה דהך דלעיל מהך נקט ואותיב הכי קתני רישא כל שלא זכה המזבח בבשרה כגון שאירע בו פסול קודם זריקה דלא היה לה לבשר שעת היתר למזבח לא זכו הכהנים בעורה ולא פליג בין שהופשט קודם הפסול בין לא הופשט אלמא אע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ונפסל הבשר ואח"כ זרק קאמר דלא זכו בעורה:

56 מני ר' אלעזר בר' שמעון היא - דאמר לקמן זבחים דף קד. אין הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא בשר כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו אף העור לא יצא מידי מעילה להיות ניתר לכהנים אחר הפשטן:

57 עורותיהן לכהנים - ואפילו אירע פסול זה קודם זריקה:

58 אתאן לרבי - דפליג עליה דרבי אלעזר לקמן שם ואמר הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו בלא הרצאת בשר:

59 ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה - אע"ג דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו היכא דאיתרמי דאיפשט קודם זריקה מודה הוא שאין כהנים רגילין בכך שאסור לשהות הדם כל כך הלכך נמי דקתני כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה טעמא משום דפסול דקודם זריקה קודם הפשט הוא ומיהו היכא דאיתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט אע"פ שלא זכה מזבח בבשר יזכו הכהנים בעורה ומשנתינו דברה בהוה: